רשומות


‏הצגת רשומות עם תוויות פול אוסטר. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות פול אוסטר. הצג את כל הרשומות
יום חמישי, 3 במרץ 2016
Man in the Dark / Paul Auster
2008 / 172 עמ'
אני לא חושב שצריך לבזבז מילים על לתאר את כשרונו של פול אוסטר (עוד). כל הספרים שלו לא פחות ממבריקים מכל הבחינות: מבנה הסיפור, הכתיבה הקולחת, השפה הנקייה, הברורה והמדויקת, והתוכן שלעולם אינו מסתפק בסיפור עצמו ובהתרחשות שלכאורה לשמה הוא נכתב, ותמיד מכיל סיפור בתוך סיפור שמרחיב את התיאבון והאופקים. וכך גם הנובלה "איש בחושך" שמספרת מספר סיפורים, קשורים אך לא קשורים ביניהם, תלויים אך לא תלויים זה בזה, היא בעצם קונסטרוקציה המורכבת משלל מציאויות, בדיוק כמו החיים עצמם. הסיפור הראשי (אך לא העיקרי) מספר על דמות בדיונית שמתעוררת אל תוך מלחמה ומגלה שהמשימה שלה לרצוח את הסופר שהמציא אותה ואת המלחמה. מסובך? אם תקראו את הספר, תגלו שבכלל לא. פול אוסטר ישכנע אתכם שזה אפשרי. בכל מקרה, כדי לסבך אתכם עוד קצת, אגלה לכם שהדמות הבדיונית חושבת שזאת התאבדות, כי רק סופר עם משאלת מוות ימציא דמות שתפקידה לרצוח אותו.
יום רביעי, 1 ביולי 2015
2014 / 109 עמ'
הייתי בן שמונה. בשלב זה בחיי לא היה בעיני שום דבר חשוב יותר מבייסבול. הקבוצה שלי היתה הניו יורק ג'איינטס, ועקבתי אחר מעלליהם של אותם גברים בכובעי מצחייה שחורים־כתומים במלוא הדבקות של מאמין אמתי. אפילו עכשיו, כשאני נזכר בקבוצה הזאת שאינה קיימת עוד, ששיחקה באצטדיון שאיננו קיים עוד, אני יכול לדקלם בעל פה כמעט את כל שמות השחקנים. אַלווין דארק, וַייטי לוֹקמן, דוֹן מיוּלֶר, ג'וני אנטוֹנֶלי, מוֹנטי ארווין, הויט וילהלם. אבל אף אחד מהם לא היה גדול יותר, מושלם או ראוי להערצה יותר מווילי מֵייז, ה"סֵי־הֵי קיד" המופלא.
2014 / 109 עמ'
באותה רוח פחות או יותר, אם כי בפרק זמן קצר יותר (חודשים מעטים, לעומת עשרים שנה), סיפר לי חבר אחר, ר', על איזשהו ספר נידח שניסה לאתר ללא הצלחה, פשפש בחנויות ספרים ובקטלוגים כדי למצוא את מה שאמור היה להיות יצירת מופת שאותה רצה מאוד לקרוא, ואז, יום אחד, כשהתהלך בעיר, עשה קיצור דרך תחנת גרנד סנטרל, עלה במדרגות שיוצאות לשדרת ונדרבילט וראה אישה צעירה עומדת ליד מעקה השיש ולפניה ספר: אותו ספר שהוא ניסה נואשות למצוא.
2014 / 109 עמ'
שנה אחר כך (1973) ‏הוצעה לי עבודה כאחראי לבית חווה בדרום צרפת. הצרות המשפטיות של חברתי כבר היו הרחק מאחוריה, ומכיוון שברומן שנמשך בינינו לסירוגין נפתח אז פרק חדש, החלטנו לשלב זרועות ולקחת על עצמנו את העבודה יחד. שנינו נשארנו אז ללא פרוטה, ואלמלא ההצעה הזאת היינו מוכרחים לחזור לאמריקה - דבר שאף אחד משנינו לא היה מוכן עדיין לעשות באותו זמן. השנה ההיא היתה שנה מוזרה. מצד אחד, המקום היה יפהפה - בית אבן רחב ידיים מהמאה השמונה עשרה, גובל בכרמים מעברו האחד וביער לאומי מעברו השני. הכפר הקרוב ביותר היה במרחק שני קילומטרים, אבל חיו בו לא יותר מארבעים איש, ואף אחד מהם לא היה בן פחות משישים או שבעים. זה היה מקום אידאלי שבו יוכלו שני סופרים צעירים לבלות שנה, ושנינו, ל' ואני, עבדנו קשה באותו בית והספקנו שם יותר מכפי שאיש מאתנו היה מעלה בדעתו.
יום שלישי, 30 ביוני 2015
2003 / 312 עמ'
...מישהו נתן לי ספר. לחג המולד של אותה שנה אמי קנתה לי אנתולוגיה של הסיפור הקצר האמריקני. ״סיפורים אמריקניים קלאסיים״, ספר ענק בכריכה קשה של בד ירוק, ובעמוד ארבעים ושש היה סיפור מאת נתניאל הותורן. ״כתם הלידה״. אתה מכיר אותו?
Back to Top